סרטן השד – האם "גילוי מוקדם" מציל חיים ?

רבבות נשים בעולמנו משוכנעות שחייהן ניצלו בזכות הממוגרפיה שעברו באורח שיגרתי שנים רבות.

אחרי עשרות שנים של הסיסמא "גילוי מוקדם מציל חיים" , היום פחות ופחות ברור שזה המצב. יש אפשרות שגילוי מוקדם אכן מציל את חייהן של חלק מהנשים. אבל – יש גידולים שמתפשטים בגוף עם ההתחלה של הגידול בשד – את אלה גילוי מוקדם לא מציל.

יש גידולים שממילא לא היו מתפתחים לגידול משמעותי, אבל איננו יודעים לזהות אותם ואנו נותנים להן טיפולים קשים, שלא בהכרח מוצדקים.

נזקי הבדיקות והטיפולים המיותרים הם עצומים, ולרוב לא מוסברים לנשים.

הויכוח על הצורך בממוגרפיה שיגרתית אצל נשים שאין להן כל גורם סיכון מיוחד הולך ומתלהט.  היינו מאד שמחים אילו היינו משוכנעים שגילוי מוקדם מציל חיים, אבל איננו יודעים.

אני מביאה כאן מאמר שהבאתי לפני שנה בדיוק, הטוען שניזקי הממוגרפיה עולים על יתרונותיה. מאז פורסמו עוד כמה וכמה מחקרים עם מסקנות דומות.

המסקנה העיקרית היא שכל אשה צריכה לדעת את הסיכון המוערך שלה, ובעיקר להכיר את שדיה. כל שינוי בשדיים, כולל כאב, הפרשה, גוש , שקיעת פטמה, גדילה של שד אחד ועוד ועוד מחייב פניה לכירורג שד.

כל אשה חייבת לקבל הסבר מפורט על היתרונות והחסרונות של הבדיקות שהיא מתבקשת לבצע.

ההחלטה הסופית אם לעבור ממוגרפיה, מאיזה גיל, כל כמה זמן – היא החלטה של כל אשה ואשה, לאחר שהובהרו לה כל המשמעויות של הבדיקות. (מה שלרוב לא קורה).

גילוי מוקדם של סרטן השד הפסיק להיות "פרה קדושה". בשום אופן אין סיבה לשחוט אותה, אבל חשוב ביותר להכיר במיגבלותיה.

נשים בסיכון מוגבר, דוגמאת נשאיות, או נשים עם סיפור מישפחתי רלוונטי – בהחלט חייבות להיות במעקב סדיר מאד.

ולהלן המאמר,שהיזכרתי בתחילת דברי:

http://www.practiceupdate.com/C/45180/56/1/2?elsca1=emc_enews_topic-alert

ממוגרפיה 2