סרטן שד גרורתי – חודש המודעות

סרטן שד גרורתי, הנקרא גם סרטן שד שלב 4, הוא מחלה ממאירה שמתחילה ברקמת השד ומתפשטת ממנה אל איברים אחרים בגוף, דוגמאת העצמות, הראות, הכבד ועוד. ברגע שמאובחנות גרורות של סרטן השד באיברים מרוחקים מהשד המחלה הופכת למחלה כרונית, שניתן לחיות איתה, באיכות חיים לא רעה, במשך שנים.

אוקטובר, חודש המודעות לסרטן השד, גורם לחולות סרטן שד גרורתי רבות בארץ ובעולם את התחושה שעליהן לא מדברים ואיליהן לא מתייחסים. תחושה זו מובנית בהחלט, אם נזכור שחודש המודעות לסרטן השד נועד במקורו (לפני עשרות שנים) לעודד נשים בריאות לפנות לבדיקות שד שיגרתיות, בהנחה שגילוי מוקדם מציל חיים. הנחה זו שנויה היום במחלוקת קשה ואין ספק שלגבי חלק מהנשים היא אכן נכונה. עם זאת, בזכות שיטות האיבחון והטיפול, שהשתכללו עם השנים, חלקן של החולות הגרורתיות באוכלוסיה הולך וגדל. עובדה זו מחייבת: 1. הכרה בה, 2. פיתוחן של מערכות תומכות (רפואיות ואחרות) בנשים הסובלות מסרטן שד גרורתי.

סיפורה של בתיה,חולת סרטן שד גרורתי, המטופלת אצלי קרוב ל 15 שנים מיטיב להדגים הן את מהלך המחלה והן את הצרכים של נשים עם מחלה גרורתית. בתיה הגיעה אלי במצב קשה, כשהיא סובלת מקוצר נשימה ניכר ומכאבים קשים בכל גופה. האבחנה היתה קלה ומהירה. הובהר שבתיה סובלת מסרטן שד גרורתי שהתפשט אל קרומי הריאה ואל העצמות.מאחר שהגידול של בתיה היה רגיש להורמונים (ER ו PR חיוביים חזק, התחלתי מיד בטיפול הורמונלי שהיה מקובל אז ועדיין מקובל. במקביל הפניתי אותה לבית חולים לצורך טיפול בנוזלים שהצטברו סביב ריאותיה. היא שבה אלי כעבור כ 3 חודשים במצב אחר לגמרי. נינוחה ולא סובלת. המשכתי בטיפול ההורמונלי שעזר לה ובמקביל הפניתי אותה לעובדת סוציאלית לקבלת מידע על זכויותיה כחולה אונקולוגית ולתמיכה בה ובמשפחתה.

התגובה המצויינת של מחלתה של בתיה לטיפול נמשכה כחמש שנים. בדרך היו שני אירועים קשים שחייבו אישפוז, אך מצבה כללי היה מצויין והיא נטתה "לדלג" על הביקורים שקבעתי לה.  בעבור 5 השנים הטובות, חלה החמרה במצבה. המחלפתי לה את הטיפול ההורמונלי וקישרתי אותה למחלקה לטיפולי בית. (הנייד שלי היה זמין לה בכל עת). שוב עברו כמעט 4 שנים טובות, שבהן מיעטתי לראותה ושוב חלה החמרה במצבה. הטיפול בה הוחלף בשלישית לטיפול הורמונלי אחר, שלו היא הגיבה כ 4 שנים. המהלך הזה חזר עוד מספר פעמים, והיום – כמעט 15 שנים אחרי, היא עדיין מטופלת בטיפול הורמונלי ומצבה מצויין.

הסיפור של בתיה הוא במידה רבה קיצוני לטובה.  אבל הוא מיטיב להדגים שיד רפואית על הדופק, מתן טיפול מתון ומתאים, גיוס המערכת הרפואית והחברתית לטיפול בה – הפכו את חייה עם סרטן שד גרורתי לא רק לניסבלים, אלא גם לאיכותיים וקרובים לחיים רגילים.

מילות המפתח בסיפור שלה (מעבר לסוג הגידול שלה) הן, לדעתי, מודעות (שלה ושל המטפלים בה) והתייחסות קפדנית לכל תלונותיה ובעיותיה. את המודעות הזאת, חובה בעיני, להפנים ולהעביר הן למטפלים והן למטופלים גם בחודש אוקטובר וגם בכל שאר חודשי השנה.

על סרטן שד גרורתי תוכלו לקרוא בפירוט כאן

סרטן שד מתקדם וגרורתי

גרורתי מבט לאופק