הרופאה נתנה לי שנתיים לחיות

אלה בדיוק המילים שאמרה לי היום, בדמעות, אשה בת 40, שהגיעה אלי לקבלת חוות דעת נוספת.

היא בכתה, אני הייתי המומה. מי אנחנו הרופאים ש"נחלק" לאנשים שנות חיים? מי בכלל יכול לדעת כמה שנים נותרו למי מהמטופלים שלו.

נכון, מדובר באשה עם מחלה גרורתית נרחבת, שמחלתה לא הגיבה לטיפול קודם. נכון, ישנן סטטיסטיקות רבות ושונות. אבל אשה חולה היא לא נתון סטטיסטי, ואין דרך להעריך בסבירות הגיונית איך תגיב מחלתה למגוון הרחב של תרופות שהאשה טרם קבלה. כבר היו לי וישנן לי מטופלות לא מעטות שבליבי חששתי מאד שהן לא תגענה לבת המצוה של הבת בעוד שנתיים או לכל אירוע אחר שהן ציפו לו. והן הגיעו וחיו עוד שנים רבות אחרי.

בעיני שלי לקצוב לאשה את מספר השנים הצפוי לה הוא מעשה לא נכון, בלשון המעטה. לא רק שאיננו יכולים לדעת, אלא גם וחשוב לא פחות, כך שוברים אשה. הנכון הוא להסביר שלסרטן שד גרורתי לרוב לרוב אין ריפוי, אבל זוהי מחלה כרונית, שמאפשרת מספר רב של טיפולים תוך שמירה על איכות חיים טובה. תמיד קיימת האפשרות של עצירת המחלה ובזמן הזה של הופעת תרופה חדשה שאולי תועיל לאשה.

מתן התקוה וההבטחה להיות עם האשה לכל אורך הדרך (ויהא אורכה אשר יהיה) הוא הדרך הנכונה בעיני.

CRYING