הבדיקות אחרי סיום הטיפול בסרטן השד

הטיפול בסרטן שד מוקדם כולל, לרוב, ניתוח, כימותרפיה (כן או לא), הקרנות ובמקרים רבים גם המשך טיפול אנטי הורמונלי.  סיום הטיפול הפעיל בסרטן השד איננו סיום ההתמודדות של האשה עם המחלה שטופלה. לעיתים דווקא בשלב זה הכי קשה לאשה. עליה להתמודד עם החוויה שעברה, עם תופעות הלוואי שנותרו מהטיפולים, עם ההתרחקות מהשגחה תכופה של הרופאים ובעיקר עם החששות הכבדים מפני חזרת המחלה. לכן, אך טיבעי הוא שרוב הנשים מבקשות עוד ועוד בדיקות, כדי לוודא שמחלתן לא חזרה.

רוב הנשים מודעות לחשיבות של גילוי מוקדם של סרטן השד. מעט מאד מהנשים מבינות את הידוע ממחקרים רבים שגילוי מוקדם של מחלה גרורתית (שאינה באזור השדיים) איננו משנה משמעותית את מהלך המחלה. כלומר, באשה ללא כל תסמינים לא קיימת חשיבות גדולה לזמן בו מאבחנים את המחלה הגרורתית. ההמלצה המוסכמת והעולמית לא לבצע בדיקות מרקרים ובדיקות הדמיה (סיטי, פט-סיטי וכו.) במסגרת המעקב אחרי סיום הטיפול הנ"ל קשה לנשים ולרוב בלתי מובנית.

המעקב לאחר סיום הטיפולים הנ"ל כולל מפגש עם האונקולוג לבירור הרגשת האשה ולבדיקתה וכן ביצוע ממוגרפיה + סונר (לעיתים גם פלוס MRI) אחת לשנה. אם במעקב זה מתעורר חשד לממצא כלשהוא, מקומי או מרוחק, האשה מופנית לבירור הממצא.

בדיקות שנעשות ללא התוויה ברורה חושפות את האשה לקרינה רבה ומיותרת, לבדיקות מיותרות נוספות ולחרדה גדולה. זאת הסיבה שהן אינן מומלצות , בעולם, כשגרה. קשה לנשים (ובצדק) לקבל עובדה זו, אבל הטיפול במחלה גרורתית לרוב איננו דחוף, ואילו בדיקות "מעקב" שאין להן סיבה עלולות יותר להזיק מלהועיל. רק לאחרונה התפרסם בעיתון נחשב מאד מחקר גדול על הנזק שבביצוע בדיקות מיותרות במהלך המעקב לאחר סיום הטיפולים.

אפשרויות הטיפול במחלה גרורתית הן רבות ובדרך כלל אינן תלויות במועד איבחון הגרורות.

מכאן שמעקב סדיר הינו הכרחי וחשוב. ביצוע בדיקות שאינן מופיעות בהנחיות המעקב אינו מומלץ.